שביל המשפחה – משפחתי הקרובה
אימי: אולגה אמיר
תאריך לידה
19 אפריל 1974
ארץ מוצא
רוסיה
מקום לידה
רוסיה, מינסק
סיבה לשם הפרטי
שם שהיה מקובל ברוסיה ומצא חן בעייני סבתי.
ספור תקופת הילדות
אני בת יחידה במשפחתי.
כשהייתי בת ארבע עליתי לארץ עם אימי וסבתי אחרי שאימי התגרשה מאבי
ברוסיה. הגענו לעיר אשדוד, חיינו שם שנתיים. רצינו לעבור לגור בארצות הברית מכיוון
ששמונה אחים של סבתי , כולם טסו לשם והשתקעו שם ורצינו להיות ביחד כל המשפחה. לא
קיבלנו ויזה כדי לטוס לארצות הברית, אז ניסינו לעשות זאת דרך ארץ אחרת. הפלגנו ליוון
וגם שם לא הצלחנו, אז חזרנו לארץ והשתקענו באשקלון. מגיל 6 עד גיל הצבא חייתי
באשקלון.
אימא הכירה בחור גרוש והוא עבר לגור עימנו עד היום.
שעלינו לארץ מאוד התביישתי לדבר ברוסית מכיוון שלא הגענו בשנות העלייה
אלא הרבה לפני, אז ביקשתי שלא ידברו איתי ברוסית. הבחור שאימי הכירה היה ישראלי
ולכן דיברנו בבית המון עברית, והשפה הרוסית די נשכחה (למרות שאימי וסבתי עדיין
יודעות ומדברות רוסית לפעמים) והיום בדיעבד אני מאד מצטערת על זה.
למדתי בבית ספר יסודי מכיתה א' עד כיתה ח'. היו לי המון חברות, שיחקנו
המון בחוץ מכיוון שזו הייתה תקופה בלי כל הטכנולוגיה שיש היום. שיחקנו 7 אבנים,
תופסת, מחבואים, שיחקנו בגני שעשועים. הייתי ילדה מאוד עצמאית. ומכיוון שאימא
הייתה עובדת עד שעות מאוחרות הייתי רוב היום בחוץ עם חברות.
בכיתה ח' רוב חבריי הלכו לפנימיות ומאוד שיעמם לי בבית אז רציתי גם
אני ללכת לפנימייה כדי להיות עם חבריי, אך אימי לא הרשתה לי.
אחרי שכנועים רבים אימי הסכימה שאלך לקיבוץ. בשנה הראשונה בקיבוץ היה
לא מאוד כיף ונחמד מכיוון שבבית לא היה לי מה לעשות כי לא היו לי אחים וכל חברותיי
היו בפנימייה. בשנה השנייה לא מצאתי את עצמי בחברה שם, ורציתי לחזור הביתה, וכך
היה.
עברתי ללמוד בכפר סילבר ושם סיימתי 12 שנות לימוד.
בין לבין עבדתי במלצרות. העבודה הייתה קשה ולא מעניינת אך הרווחתי קצת
כסף לעצמי.
את אבי הביולוגי אני לא מכירה עד היום מכיוון שכשאימא התגרשה הוא נשאר
ברוסיה ואף פעם לא ראיתי אותו מאז שעלינו לארץ.
שנת הבת מצווה
בשנת הבת מצווה שלי התרגשתי מאוד. הרגשתי שזו שנה שבה אני הופכת מילדה
לנערה וזה דבר שמאוד ריגש אותי. הרגשתי שזו שנה שאני הופכת ליותר בוגרת ואחראית על
דברים בחיים שלי.
בת המצווה שלי נחגגה בשנת 1986.
בת המצווה שלי נחגגה בפארק באשקלון עם החברים של אימי וסבתי. מלבד
המסיבה בפארק עם החברים והמשפחה הייתה לי גם מסיבה בבית עם חבריי לכיתה.
תקופת השירות הצבאי
את שירותי הצבאי עשיתי בבסיס ג'וליס הנמצא ליד אשקלון. בכל יום אחרי
שהייתי מסיימת את עבודתי בבסיס הייתי חוזרת הביתה ושוהה שם עד למחרת בבוקר.
בשירותי הצבאי הייתי מדפיסה תחקירים על פעולות/מבצעים/מלחמות שקרו. הייתי מקבלת
צילומים על מקרים שקרו, הייתי מנתחת אותם, רושמת ומדפיסה.
סיפור המשפחה בגולה
בגולה היינו חלק מהקהילה היהודית – הכול היה בסתר במלחמת העולם
השנייה, רוב היהודים חיו בשכונות ליהודים שהיו במקומות מסוימים. בשכונות אלה היו
בתי כנסת, בתי ספר ועוד.
העלייה לארץ ישראל
המניעים לעלייה היו בעיקר הרצון לשפר את התנאים שלנו. חיינו בבית בלי
תנאים, ללא מים ולא שירותים.
אמרו לנו שאת כל הבתים הולכים להרוס ולבנות בתים חדשים עם תנאים טובים
יותר, אך זה לא קרה וזו הייתה אחת מהסיבות שבגללה רצינו לעלות לארץ ישראל. רצינו
לחיות בין היהודים.
כדי לעלות לארץ ישראל
נדרשנו למלא טפסים, אז שלחנו טפסים לבקשה לעליה לארץ ישראל דרך שגרירות
הולנדית והם שלחו את הבקשה לעליה לארץ ישראל. חיכינו להזמנה שתאשר את עלייתנו
לארץ ישראל, אחרי חודש וקצת קיבלנו את האישור לעליה. אז שוב הגשנו טפסים במשרד מיוחד
לעליה לארץ ישראל ואחר כך היינו צריכות לנסוע למוסקבה לשגרירות הולנדית כדי שיאשרו
לנו את העלייה. לבסוף נתנו לנו אישור וכסף כיוון שסבתי הייתה אלמנה ואימי גרושה אז מהמשרד
אמרו שזו הלוואה לטיסה לישראל, אך בארץ הם לא ביקשו שנחזיר את הכסף, זה היה תרומה
מהסוכנות היהודית.
עלינו לארץ ב- 1 לאוקטובר 1978 , אני הייתי בת 4 וחצי.
העלייה לארץ לא הייתה
פשוטה. נסענו ברכבת עד אוסטריה (וינה) היינו 3 ימים בוינה במקום סגור ושמור עם
חיילים. זה היה מקום ביטחוני. אחר כך העלו אותנו למטוס לארץ ישראל ובארץ הגשנו כל
מיני טפסים שהיינו צריכות למלא. שנחתנו היו בשדה התעופה נציגי סוכנות עליה וקליטה
ושוב היינו צריכים למלא טפסים (פרטים אישים, שם, מאיפה באנו וכל מיני) קיבלנו דירה
באשדוד. קיבלנו 3 מיטות בשבילי, בשביל אימי וסבתי. מלבד 3 מיטות קיבלנו עוד דברים, אך רק 3 מכל דבר. 3 צלחות, 3 כוסות, ועוד כל מיני דברים שהיו נחוצים בבית והכל
בשביל 3 נפשות.
אירוע מיוחד שקרה
אחד הסיפורים המשמעותיים בחיי שהשפיעו עלי היה ההיריון הראשון שלי.
הרגשתי מפוחדת בכל תקופת ההיריון, פחדתי שאשמין יותר מידי, פחדתי שהעובר לא יהיה
בסדר, פחדתי גם שהבדיקות לא יהיו בסדר בנוסף לכך חששתי שהתמודדותי עם הילד תהיה
קשה.
אבל למרות כל החששות לבסוף ההיריון היה תקין, הלידה עברה ללא בעיות
וגיליתי שאני באמת אימא טובה ודואגת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה